תאונות עבודה באתרי בניה

תאונות עבודה באתרי בניה

מחול השדים נגד הקבלנים המבצעים לא מסייע בהפחתת תאונות העבודה

מדוע ולמרות המודעות הגוברת בציבור לנושא תאונות העבודה בענף הבניה, אנחנו ממשיכים לספור הרוגים ופצועים בקצב גבוה.

לפני כשלוש שנים הוקמה יחידת “פלס” המשטרתית בלהב 433 שכל מטרתה מיגור תאונות עבודה בדגש בניה – 11 חוקרים ו שלושה מפקחי עבודה אשר הושאלו ממשרד העבודה פועלים אף הם להגברת הלחץ על קבלנים. אכן, לכאורה המדינה החליפה פאזה והגבירה את פעולות האכיפה למיגור תאונות העבודה אך משום שלחץ זה מופנה אך ורק כנגד הקבלנים המבצעים  הרי שפועל יוצא מכך הינה אכיפת יתר שאינה אפקטיבית כלל וכלל.

נדמה ש”עוגת האחריות” אינה מחולקת כפי שצריך מה שמשפיע לרעה על פעולות האכיפה ומעמיס על הקבלנים בצורה מיותרת וחסרת תוחלת. מקומם של היזמים, כמי שמרוויחים מפעולות ההקמה והבניה נפקד מהטלת האחריות, כמו גם קבלני המשנה המבצעים את העבודה בשטח ואינם אחראים על פי הרגולציה הקיימת כיום להפרות הבטיחות של עובדיהם.

בשנים האחרונות מתקיים מחול שדים שמוביל מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה והתעשיה כנגד קבלני בניה במטרה להפחית את כמות תאונות העבודה. פעילות זו מגבירה את הלחץ על הקבלנים וכוללת בין השאר סנקציות מנהליות, עיצומים וקנסות על החברות בכלל וכן מנכ”לים באופן אישי, סגירות אתרים בצווים מנהליים, זימון לשימוע אצל רשם הקבלנים טרם הפעלת סנקציות של הפחתת סיווגים, התלית רישיון קבלני. לזה מצטרף מידע המועבר לחשב הכללי ולוועדה הבין משרדית להוצאה מרשימת “קבלנים מוכרים” לעבודות מטעם משרדי הממשלה השונים.

לכאורה כלל הפעילות הנ”ל הינה למטרה חשובה אך מדיניות מגמתית של יד קשה מביאה בלא מעט מקרים לעודף אכיפה והחמרה על ידי המפקחים המבצעים את האכיפה בשטח ובפועל ניתנים צווים בלתי חוקיים תוך חוסר סמכות או חוסר מידתיות. המפקחים בשטח מנצלים מתחם רחב של שיקול דעת שניתן להם להטיל את הסנקציות ואינם מפעילים בחלק מן המקרים שיקול דעת מידתי אלא מיישרים קו עם המדיניות המחמירה גם אם אין צידוק מקצועי לכך וגם אם זה חורג מסמכותם. פעולות חמורות אלו גורמות נזק רב לקבלנים בדמות הוצאות כלכליות שאינן מתוכננות, זמן יקר שמוקדש למתן מענה וטיפול משפטי ועליה במחירי הדיור.

במקרה של עבודות בניה, החקיקה מטילה אחריות מלאה ומוחלטת על הקבלנים הראשיים גם כאשר העבריין הינו קבלן משנה, ספק, מפעיל משאבת בטון, עגורנאי וכיוצ’ב אשר אינם עובדי הקבלן הראשי כלל  וכלל.

התוצאה המתקבלת היא  שהאחריות מוטלת על כתפי הקבלן גם אם אינו רשלן או אינו יכול לשלוט בכל תהליך או פעולה.

יתר על כן, בניגוד להחלטת ממשלה מ- 2014 בדבר הצורך בהפחתת רגולציה בכלל הענפים והתחומים בישראל, מתפרסמות הנחיות רגולציה חדשות מדי יום ביומו, אשר מטילות אחריות הולכת וגוברת על הקבלן. כך גם מנהלי העבודה מאוימים להתליית רישיון המקצוע שלהם למרות שבחלק רב מהמקרים אינם אחראים בצורה ישירה לליקויים שנמצאו באתר.

לדוגמה, הקמת פיגום באתר בניה מבוצעת על ידי קבלן משנה שקיבל הכרה מקצועית על ידי משרד העבודה והרווחה לכך. גם אם הינו בונה את הפיגום בצורה לא תקינה יבואו המפקחים בטענות או דרישות למנהל האתר או מנהל העבודה המוסמך.

אחת הבעיות היא שמאז תוקנו תקנות הבטיחות בבניה בשנת 1988 נעשו בהן תיקונים מועטים בלבד. על מנת ליעל את האכיפה יש לבצע שינויי חקיקה שיכניסו את כלל הגורמים האחראים לתאונות עבודה לתוך מעגל האחריות.

הפתרון להפחתת תאונות עבודה במשק אינו הפחדה והטלת לחץ על הקבלנים, אלא עידוד של יישום שיטות פרואקטיביות לשיפור הבטיחות באתרים בהובלת הגורמים השותפים לעשייה כגון התאחדות בוני הארץ, רשם הקבלנים, המוסד לבטיחות, קרנות הביטוח הלאומי, חברות טכנולוגיות, וכמובן הקבלנים עצמם. רק אז ניתן יהיה באמת למגר את תאונות העבודה באתרי הבניה.

בנוסף מוצע לחברות הביטוח להפחית פרמיה לקבלן שמדורג גבוה בכוכבי בטיחות.

חברת עורכי דין ורדי רונן מלווה את חברות הבניה בדין הפלילי, מנהלי ונזיקי בכל הקשור לדיני הבטיחות להנחיית מניעה פרואקטיבית של תאונות, טיפול בקנסות, עיצומים וצוי בטיחות ועד לליווי מלא של הכנה לחקירות וייצוג בעלי תפקידים בכתבי אישום כתוצאה מתאונות עבודה המתרחשות באתר.

עו”ד רונן ורדי, מומחה לתאונות עבודה בבניין ובטיחות בענף הבניה ובתעשיה

 

ליעוץ ראשוני חינם צור קשר