מכת תאונות הבנייה בישראל

• נתוני תאונות עבודה בישראל–136 עובדים נהרגו בתאונות בנייה בישראל בין 2018-2021. מדובר על 11 הרוגים על כל 100 עובדים בענף הבנייה, לעומת 5 עובדים בלבד בממוצע על כל 100 עובדים במדינות באיחוד האירופי. בשנים 2020-2021 נהרגו בישראל 64 עובדים באתרי בנייה, כלומר, 32 אנשים בכל שנה בממוצע. מתחילת השנה נהרגו 12 אנשים בתאונות עבודה באתרי בנייה בישראל.המציאות המטרידה מעלה כמובן את השאלה מדוע וכיצד השתלבה ישראל במעלה מדרג המדינות המסוכנות לעובדי הבניין? צללנו לתוך המציאות הבלתי נסבלת של תאונות הבניה בישראל וחזרנו, איך נאמר, לא אופטימיים במיוחד.

מי נושא באחריות ובאשמה?

המסע מתחיל בשאלת האחריות והאשמה.ניתן לומר כי קיימת האחריות מתחלקת לשניים: 

• אחריות ראשית–נכון להיום, על אף שקיימת שרשרת ארוכה של מקבלי החלטות בפרויקט בניה סטנדרטי, הגורמים היחידים אליהם מופנים חצים, הם הקבלנים הראשיים ומנהלי העבודה באתר. למעשה, החברה היזמית ובעלי התפקידים בה לא נושאים באחריות. הנגזרת ברורה – כאשר לא מוטלת אחריות על מזמיני העבודה, הם יפעלו תמיד להפחתת עלויות על מנת להשיא רווחים. לכן, ייתכן כי יימנעו מתקצוב הבטיחות, פיקוח עליון, תהליכים וציוד נדרש למניעת תאונות עבודה. יש לומר כי חלוקת האחריות הלא סימטרית, מוכרת היטב למקבלי ההחלטות, שכבר לפני למעלה משנה, פרסמו טיוטה של תקנות, על פיהן, החברה היזמית תישא באחריות במקרה של תאונה. אלא שנכון להיום, הן לא אושרו ובמציאות הפוליטית הכאוטית ששוררת כרגע, קיימת חוסר בהירות גדולה לגבי מועד כניסתן לתוקף. במציאות הנוכחית, ליזם אין כל תמריץ לפעול לקידום הבטיחות באתר בו מבוצעות עבורו עבודות בנייה, ולהיות מעורב יותר במניעתן של תאונות עבודה. “צריך לזכור כי פיקוח, כמו גם הכנסת טכנולוגיות חדשות וניהול קפדני של הבטיחות זהו אלמנט שנדרש לתקצב שנושא בצידו עלויות גבוהות מאוד”, מסביר עו”ד רונן ורדי, מומחה לתאונות עבודה בבניין ובטיחות בענף הבניה ובתעשייה. לדבריו, “עלויות פיקוח אלו, שמושתות נכון להיום רק על הקבלן, מכניסות אותו לסיטואציה מורכבת, שכן מצד אחד הוא מעוניין לקחת את העבודה אך מן הצד השני, אם יגלם במחיר שידרוש מהיזם את עלויות הבטיחות הפרואקטיבית, הוא עלול שלא לקבל את הפרויקט”.
• אחריות משנית –למעשה, המציאות מורכבת אף יותר: האחריות לבטיחות באתרי הבניה מוטלת בראש ובראשונה על האחראים על העבודה– ראשי הצוותים. זו תחילתה של הבעיה, מאחר ומתחת למנהל עבודה אחראי, ישנם עשרות צוותים שפועלים באתר ומועסקים על ידי קבלני משנה, שכיום לפי התקנות הספציפיות לבטיחות בעבודות בניה או עבודות בגובה לדוגמה – לא חלה עליהם אחריות של ממש. ”זו בעיה מהותית שכן בסופו של יום, מנהל העבודה הראשי אינו יכול לפקוח עיניים על הנעשה בכל אתר הבנייה”, מציין עו”ד ורדי, המשמש גם כיועץ המשפטי של ארגון הממונים על הבטיחות והבריאות. לדבריו, “בשורה התחתונה, מבחינה אופרטיבית, הגורם היחיד שיכול לפקח באופן יעיל הוא מנהל הצוות או קבלן המשנה, אך כאמור, התקנות מייחסות את האחריות המלאה והאשם למנהל העבודה. זו מציאות אבסורדית”.